הרבה מאוד טענות עלו סביב רצח תאיר ומדוע אירע, אך הטענה הזאת היא אולי הטענה, שפגעה יותר מכולן בי ובמשפחתי והשפילה את תאיר וזכרה.

במהלך כל חקירתו של זדורוב ניסו חוקרי המשטרה לבנות תרחיש מופרך ומנותק מהמציאות והשקיעו בכך מאמץ ניכר. שוב ושוב, כל פעם מזווית אחרת, הם שואלים אותו האם התלמידים נהגו לבקש ממנו סיגריות. זדורוב סיפר כי סירב לבקשות האלה ובשל כך הוטחו בו קללות. לו היו החוקרים משקיעים מאמץ קלוש בלימוד אורחותיה של תאיר ועולמה החברתי היו מגלים כי לא זה הכיוון. תאיר מעולם לא עישנה ולא נהגה לקלל והטענה כי ביקשה מזדורוב סיגריה, סורבה ועל כן קיללה אותו, מופרך ולא קיים.

במהלך חקירתו, ביום בו בשעות הערב בוצע "שחזור" הרצח, נשאל זדורוב על ידי חוקרו, סשה ישירות: "היא ביקשה ממך סיגריות?" וזדורוב עונה: "לא ביקשה סיגריות".

גרסותיו של זדורוב בסוגיה זאת ואחרות השתנו ללא הרף, פעם תאיר קיללה אותו, פעם לא אמרה דבר, פעם סיפר כי המראה של תאיר הזכיר לו דמות של ילדה שהתעללה בו בילדותו ועוד ועוד, אך דבר אחד נשאר ברור וללא שינוי: תאיר לא ביקשה ממנו סיגריה.

ולמחרת מרוחה בעמוד הראשי של 'ידיעות אחרונות' כותרת בוהקת בצהוב: תאיר נרצחה בגלל סיגריה ולצידה תמונתו של "הרוצח".

למישהו בעיתון – הכתב, העורך או מישהו אחר בעל סמכות – בער לשחרר כותרת מפוצצת, שבינה לאמת אין ולו דבר. גם חוקרי המשטרה רס"ב איריס אורון ופקד שי פלג העידו בפני השופט ג'מיל נאסר במהלך הארכת המעצר של זדורוב: "לגבי הסיגריה, אנו הופתענו מעצם הפרסום עצמו ואין לנו נגיעה אליו. אנו יודעים בוודאות שזה לא היה המניע לרצח". ובהמשך, "הפרסום, שהיה בכל כלי התקשרות אין בו ממש".

מיד אחרי הפרסום השקרי והמשפיל הזה ב'ידיעות אחרונות' הרמנו שמואל ז"ל ואני קול צעקה וראו זה פלא, חוקרי המשטרה מזמינים לתשאול נוסף את חברותיה של תאיר. הן נשאלות במהלכו שתי שאלות: האם תאיר נהגה לעשן והאם נהגה לקלל. כולן השיבו בשלילה לשתי השאלות האלה. עד אותו הרגע עולמה של תאיר והסובב אותו כלל לא עניינו את החוקרים ופתאום, רק כשאנחנו משתוללים, הם מתחילים להתעניין..

בסופו של דבר פסק בית המשפט המחוזי, כי המניע לרצח נותר עלום ולא התברר במהלך החקירה – לא סיגריה ולא התעללות מינית, שחווה כביכול זדורוב בילדותו הם שגרמו לו לרצוח את תאיר, אלא סיבה שכנראה לא נדע כפי שנרשם בפסק הדין:

"אין ביכולת בן אנוש לדעת העובדות לאשורן, מניע אינו אחד מיסודות העבירה ולא נוכל לקבוע מסמרות בנדון. צפונות נפשו, הלכי נפשו של אדם באשר הוא, ברגע נתון מי יישורנו, לא תמיד נדע מדוע רצח פלוני את פלמונית".

והנה שוב, לפני חודש קראתי ב'ידיעות אחרונות' רשימה מאת מרב בטיטו, שחוזרת ונזכרת ברצח תאיר ומעליה מתנוססת אותה כותרת מאז, "תאיר נרצחה בגלל סיגריה". הכתבה פורסמה במסגרת פרויקט תיעוד אירועים משמעותיים בשבעים שנות קיומה של המדינה. ומכל הכתבות הרבות, שפורסמו בחר העורך דווקא את הכותרת השקרית והמכפישה הזאת, כאילו חסר מה לפרסם. עוד דאג העורך להדגיש, כי כל הכתבות מיום הרצח זמינות באפליקציה, שהגלישה בה כרוכה בתשלום ואתם יכולים לשער מדוע עשה כך.

נראה כאילו במערכת העיתון לא למדו דבר, ומיחזור שקרים כבר לא נראה שם דבר נוראי כל-כך, גם אם הוא מבזה את בתי ופוגע בזכרה.

הפעם החלטתי כי לא אעבור על כך בשתיקה. לא עוד. פניתי לעו"ד מוטי טימסית, המטפל בענייני, והוא שיגר מכתב התראה, שאתם יכולים לקרוא כאן, ובו דרישה לפרסם התנצלות ותיקון לפרסום הפוגעני. למחרת התקשרה לעו"ד טימסית עורכת דין מטעם 'ידיעות אחרונות' ושוחחה איתו ארוכות. היא הביעה פליאה באוזניו נוכח מכתב ההתראה ולא הצליחה להבין את עומק הפגיעה ומשמעותה. עוד הוסיפה וטענה, כי בימים אלה הוצאת 'ידיעות ספרים' נמצאת בשלבים סופיים לקראת הוצאת ספר, העוסק בפרשת הרצח מנקודת מבטי, ורמזה כי גם עורך הדין שלי זוכה בו לחשיפה ועל כן כדאי לשקול את נושא התביעה, שכן וכפי שניתן היה להבין מדבריה היא יכולה לפגוע בסיכויי הספר לצאת לאור..

אתם מבינים? זה שקיים חוזה חתום ביני לבין הוצאת 'ידיעות ספרים', לא מעניין כלל את קברניטי העיתון. מבחינתם, אמת או שקר הם אותו הדבר, בייחוד אם הדבר משרת את האינטרסים שלהם ועבור זה, אין להם שום בעיה להפר חוזה חתום, או לפחות לומר זאת בניסיון להניא אותי מלהגן על שמה הטוב של תאיר. מה שב'ידיעות אחרונות' לא מבינים, זה שהדבר האחרון שמעניין אותי ואת עו"ד טימסית הוא פרסום שמנו – שמה הטוב של תאיר נמצא על כף, ומבחינתי הספר הזה יכול להיזרק לפח, אם הדברים נשקלים על המאזניים.

למרות, שמכתב ההתראה מציב תקופה קצובה לבצע את הדרוש תיקון ולהתנצל על הפגיעה החוזרת בחרו בהנהלת העיתון להתעלם עד רגע זה.

אריק אינשטיין כתב ושר פעם את המילים האלה: "הם כותבים בעיתונים מה שהם רוצים, מסרסים מלכלכים בלי שום רחמים… אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי, איך אתה נרדם, על מה אתה חולם בלילה אחרי שפיכת הדם, איך אתה נרדם בן אדם, איך אתה נרדם".

וכאן, בלי רחמים ובלי טיפת כבוד, כמה עיתונאים עושים וממשיכים לעשות נזק עצום ואין בהם קמצוץ של יושרה להודות בטעות ולתקן. אני לא עוצרת כאן. את עלבונה של תאיר אתבע ומי שאחראי יישא בתוצאות.

תאיר נרצחה בצהרי היום סתם כך רק בגלל יושרתה וטוהר מידותיה. אלה, שרצחו אותה ניצלו את אמונתה באדם ותמימותה. לא משנה מה יקרה, האמת הזאת עוד תתברר.

אמת יש רק אחת והיא תאיר.