הפעולה הרוסית בסוריה היא לא עזרה למשטרו של בשאר אל אסד. היא בפירוש פלישה. הרוסים לא רק עוזרים לבשאר – אלא מעמיקים את האחיזה שלהם במדינה המתפוררת.

הרוסים הצדיקו את מעורבותם בלחימה בסוריה בכך ש"צריכים וחייבים להלחם בדאעש". אלא שעד כה רוסיה תקפה מספר ארגוני מורדים וכמעט כלל לא את דאעש.

אז מה קורה כאן? בתקשורת הישראלית כבר יצאו בקשקושים של ״רוסיה בונה לגיטימציה וכ׳״ אבל האמת כנראה היא אחרת. הרוסים ממש לא צריכים לגיטימציה ופוטין כבר הוכיח שהוא לא מחשבן לקהילה הבינ״ל (ראו ערך אוקראינה).

לאחרונה כמה אירגוני ג'יהאד סוניים הכריזו על איחוד לאור הפלישה הרוסית לסוריה. ההתייצבות של פוטין לצד הציר השיעי עלוואי (איראן-סוריה) גורמת לפלגים הסוניים (שעד כה גם נלחמו אחד בשני) להתאחד כנגד מה שמכונה בפיהם "הפלישה הצלבנית בחסות האיראנים הכופרים".

כמו כן, סעודיה וקטאר, המממנות הראשיות של הטרור הסוני, לא יישבו בחיבוק ידיים ויראו כיצד הציר השיעי מתחזק על חשבונן. העזרה בדמות נשק ומימון רק תמשיך ותגבר, מה שיעצים את הכאוס במדינה.

מטוס רוסי מופל מעל שמי סוריה-טורקיה

אז האם ניצחונו של בשאר מובטח, או שכשלון המערכה הזו ידוע מראש?

בטווח הקצר – ידו של בשאר תהייה על העליונה. הצבא הרוסי מפציץ ללא אבחנה את מעוזי המורדים ומחסל בשיטתיות את מנהיגיהם. בכך, מחסלים הרוסים את האופוזיציה המתונה בסוריה ומבהירים למערב – בשאר כאן והוא כאן לאורך זמן.

אבל בטווח הארוך הסוף של המערכה הזו ידוע מראש – כמו שהג'יהאד ניצח את הסובייטים באפגניסטן, כך גם יקרה בסוריה: תשתית הג'יהאד האדירה שצמחה במדינה המתפוררת, תופנה בשלב כזה או אחר כנגד הצבא הרוסי. וכשהיום הזה יגיע – הרוסים יצטרכו להחליט האם הם מתקפלים בחזרה, או שהם שוקעים בבוץ של המזה"ת המדמם.

ולדימיר פטין ובשאר אל-אסד